<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שני סימן ל"ד</h1>
<h2>דף נ.</h2>
בעשרת תולה, [לשון הפייט]. פי' הקב"ה אינו כותב בראש השנה בינונים אלא תולה אם ישובו בעשרת ימי התשובה ובתחילת יוצר כתבתי מי הם בינונים. פ"א ועיקר אפי' מי שעונותיו יתירין על זכיותיו ונגזר דינו בראש השנה, הקב"ה שהוא חנון וחפץ לצדקם ולא לכלותם שם עשרת ימים בין ראש השנה ליום כיפורים שאם ישוב בהם מוחל לו וקורע גזר דינו, דתני' [ר"ה י"ז ע"ב] השב בינתיים מוחלין וגו' פי' בינתים בין ראש השנה ליום הכיפורים, ותו אמרינ' הת' [י"ח ע"א] יחיד אימת אמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבוה אילו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, וציבור תשובה מועלת להם כל השנה, כדאית' בפ"ק דראש השנה [שם], אבל בתורה ובגמילות חסדים נקרע, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מיניין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע, שנ' [ש"א ג'] לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר וגו' אמר רבא בזבח ומנחה אין מתכפר, אבל מתכפר הוא בתורה אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפ' אבל מתכפר בגמילות חסדים. אומר אני שאין תשובה מועלת אלא במי שנולד במזל שיאריך שנים ובעבור עונות נגזר עליו למות, אבל מי שנולד במזל שלא יאריך שנים לא תשובה ולא תפילה ולא צדקה מועילות לחיות, אפי' לא חטא, היינו דאמ' רבא חיי ומזוני לא בזכות' תליא מילת' אלא במזלא תליא מילתא [מו"ק כ"ח ע"א], והיינו דאמ' בשילהי החולץ [יבמות נ' ע"א] את מספר ימיך אמלא. אילו שני דורות זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו, והא דכת' [מ"ב כ'] והוספתי על ימיך חמש עשרה אמרינ' התם משלו הוסיפו לו, וחכמים חולקין על ר' עקיבא. והא דאמ' בפ"ק דחגיגה [ה' ע"א] גבי יש נספה בלא משפט, סוף סוף הנהו שני מאי עבידתי בהו, א"ל אי איכ' צורבא מרבנן דמעבר במילי מוסיפנא ליה, יש לפרש מוסיפנא ליה כמו משלו הוסיפו ליה. ובפ' כיצד מעברין [עירובין נ"ד ע"ב], ר' פריד' הוה תני לההוא תלמודא ארבע מאה זימנא יומא חדא בעא למילת' דמצוה ולא גמרא. א"ל כל שעתא אמינא השת' קאי מר, הדר תנא ליה ארבע מאה זימני, נפק' בת קלא אמר' ליה ליספו לך ארבע מאה שנין או ליזכו כוליה דרא לעלמ' דאתי, אמ' ליזכו כולי' דרא לעלמא דאתי, אמ' להו הקב"ה תנו לו זו וזו. וצריך ליישב.
